כשהרכבת הקלה של תל-אביב תפעל סוף סוף, אבא יהיה כבר שנים רבות עמוק באדמה אבל רוחו תמשיך לרחף בין קרונות הרכבות של אירופה, כמו זו שעל גגה נמלט מפולין הבוערת, בספטמבר 1939, וקולה של אימו עדיין מהדהד באוזניו: "זיין אָפּגעהיט ווען איר שפּרינגען" (היזהר כשאתה קופץ).
באוקטובר 1973, ברמת הגולן, מצאתי עצמי חושב עליו, כשאני מנסה לטמון את ראשי עמוק באדמה, בתוך שוחה מאולתרת שחפרתי, כשטנק סורי חולף במרחק מטרים ספורים ממני.
כשנכדתי תהיה בת 12 אקח אותה לטיול בת המצווה המסורתי ללונדון: אולי נראה כדורגל ואולי לא, סביר שנלך למוזיאון השעווה – מה שבטוח זה שניסע ברכבת התחתית, וכשתישמע צפירת הרכבת הנכנסת לתחנה לבי יחסיר פעימה ואז היא תאמר לי: "סבא, Mind the gap".
(הסיפור הזה נכתב לתחרות סיפורים קצרים עד 100 מלים בנושא: Underground).
